יגאל גלזמן 1944-2014

נולד: ט"ז שבט תש"ד 10-02-1944

נפטר: י"ח אב תשע"ד 17-07-2014

יגאל העביר את ימי ילדותו העביר בעיר תל אביב של ראשית המדינה. ילד שמנמן ומתוק עם זוג עיניים כחולות ענקיות וחיוך כובש. בהיותו רק בן שש איבד את אמו שנפטרה בטרם עת ואחיו הגדול מאיר, ביחד עם דודה חנה לקחו אותו אליהם וגידלו אותו עם המון אהבה גם כשהיה לא

כשהתבגר מעט, בחר להתחבר לתנועת בני עקיבא ולסניף תל אביב יחד עם חבריו מבי"ס ביל"ו, בו למד עד כיתה ח'.

בשנות התיכון למד בפנימיית מקווה ישראל. הדריך בבני עקיבא והפך לקומונר בסניף רמת גן, שם פגש את טובה והם הפכו לזוג.

בהמשך במסגרת גרעין הנח"ל ״נטעים" התגייס לצבא, ואחר כך הגיעו  לבארות יצחק.

טובה ויגאל התחתנו, והיו זוג צעיר במלוא מובן המילה. טובה עוד לא בת עשרים ויגאל בן עשרים ואחד. זוג יפה, ומאוהב. יגאל עבד כנהג על משאית שהובלה חומרי הדברה ולעיתים היה נעדר שעות ארוכות וימים רבים מהבית. מהר מאד הזוג הפך להורים והמשפחה התחילה להתרחב. הם גרו אז בבית, שהיה קרוב לבית הדסה ולכן היו קרובים לחבר'ה הצעירים, חלקם ממש בגילם.

טיפחו את הבית הפרטי שלהם ולמרות שפיזית הוא היה קטן (במושגים של היום, לפני ההרחבה ….) פתחו אותו, ומילאו אותו בהמון צעירים וצעירות מהארץ ומחו"ל. חלקם מגרעיני נח"ל, חלקם  אולפניסטים, ועוד המון מתנדבים שמצאו את דרכם לאחר שנפגשו עם יגאל בסככת האריזה של התירס/ארטישוק, התחברו והוזמנו על ידו להצטרף למשפחה הצעירה.

יגאל וטובה, לקחו עליהם למלא עבור החבר'ה האלה פונקציה של בית ולעיתים אפילו שימשו עבורם הורים.

הקשר נמשך לאורך שנים והתבטא בביקורים שנתיים, בשיחות טלפון ובביקורי גומלין אצל חלקם.

בקיבוץ, יש ליגאל וטובה קשר מיוחד כזה עם ריקי וכל משפחת שטרן, שהתחיל, כשהיו המשפחה המאמצת שלה (ושל אחותה שמחה, ושל אחייניתה יקירה). הקשר נמשך שנים ארוכות ולאורכו נולדו הילדים ואחר כך הנכדים של יוסי וריקי וכולם הפכו לחלק מהמשפחה.

לאורך השנים יגאל עבד במקומות עבודה שונים, סככת האריזה עליה היה אחראי, וכן את העבודה בגידולי שדה שכללה את הנהיגה בקטפת והבנות גאות ומשתחצנות "שאבא שלנו הוא הנהג… ".

אח"כ עסק שנים רבות בריכוז קניות והיה יוצא כל בוקר עם הבדפורד הירוק (ואח"כ התכלת) אל העיר הגדולה אותה הכיר היטב ובכל סמטה קטנה היה לו ספק, שכמובן היה חבר, הקפיד לעבור אצל כולם, לזרוק איזו מילה ולרוץ הלאה. בהמשך, הצטרף לצוות שעובד באברות ומלא שם תפקידים רבים במכירות, מחלקת אביזרים ועוד.

עד הרגע האחרון היה חשוב ליגאל לקום בבוקר ולהגיע לעבודה גם בימים שכבר היה ממש קשה.

תוך כדי עבודה, הקפיד לעזור ולהתנדב במקומות שונים.

משפחת גלזמן שלנו מספרות הבנות "מורכבת מזכר אחד וחמש בנות" ליגאל זה אף פעם לא הפריע שהוא בבית אחד עם חמש קשקשניות. תמיד אהב שהבנות באות ונמצאות כמה שיותר בבית. לא היה לו איכפת שהמון דיבורים סבבו סביב בגדים, בנים, תסרוקות, להיפך, תמיד השתדל להביע את דעתו על כל תספורת, בגד או עגילים באוזניים כן/לא ומתי בכלל.

אחר כך יגאל קיבל קצת חיזוק גברי, בדמות החתנים שהצטרפו, איתם היה לו "דיבור צפוף" והיה יכול להשלים קצת שיחות גבריות.

בהמשך, נולדו הנכדים ויחד עם סבתא טובה הפכו לסבא/סבתא משוגעים, שמטורפים עליהם ומפנקים אותם בכל דרך אפשרית.

הילדים אהבו להצטרף אליך לרכיבות על הטוסטוס, ואח"כ לסיבובים בגולף.

הנכדים שנפגשים כל ימי שלישי ושישי בבריכה, סבא היה צריך לסחוב את כל המזון שסבתא הכינה. זה עצבן אותו לא מעט אבל ברגע שהתמקמנו, כבר שינה כיוון והיה מזמין להצטרף לחגיגה את מי שרק התמזל מזלו ועבר בסביבה, החל מחברים וכלה במצילים ועובדי הבריכה, כשסבא משוויץ באוכל של טובה שאין כזה בשום מקום.

בית גלזמן תמיד היה בית מלא שאליו אנחנו אוהבים להגיע בכל הזדמנות.

הבית החדש שאליו הספקתם לעבור ממש כמה חודשים לפני הסוף, מילא אותו גאווה ואושר גדול. אחרי חבלי לידה לא קלים, זכה לעבור אליו דבר שגרם לו אושר רב. כל פינה ומתלה זכו ממנו ליחס אישי תוך עקשנות גדולה מצידו (איזו הפתעה) לעשות כמעט הכל לבד.

כל יום היה מודיע ש"התאהבתי בבית הזה", הספקת לחגוג חנוכת בית בשילוב יומולדת 70 והשמחה הייתה גדולה.

ואף אחד מאיתנו לא ידע שלא נשאר עוד הרבה זמן …

יהיה זכרך ברוך, אבא יקר.